משרדנו ייצג לקוח שקיים קשר זוגי משך עשרות שנים כידוע בציבור בפרק ב' (לכל אחד מבני הזוג הייתה זוגיות קודמת וילדים מנישואים קודמים).
האשה החליטה להיפרד מבן זוגה, ולאחר הפרידה דרשה לחלק זכויות ורכוש שצבר האיש במשך שנות הקשר הארוכות.
בית המשפט דחה את תביעתה והדגיש כי העובדה שאנשים חיים כידועים בציבור תחת קורת גג אחת, גם אם מדובר על תקופה ארוכה וממושכת, אינה הופכת אותם שותפים לנכסים ולזכויות הנצברים משך שנות הקשר, כל עוד לא נתנו לכך ביטוי מפורש כי ברצונם לשתף את הצד האחר ברכוש זה (כמו למשל, צירופו של בן הזוג לחשבון בנק או רישום נכס על שם שני בני הזוג).
בתי המשפט קבעו באופן עקבי משך שנים כי בניגוד לבני זוג נשואים, אשר החוק רואה בהם שותפים לכל רכוש המצטבר במאמץ משותף משך שנות נישואיהם (אלא אם ערכו הסכם ממון הקובע אחרת), ידועים בציבור אינם הופכים לשותפים לרכוש כזה, ועל הצד הטוען כי קיים שיתוף חלה חובה להוכיח זאת, וההוכחה האם השיתוף חל במקרה כזה או אחר עלולה להיות שונה ממקרה למקרה.
מאחר והחיים היומיומיים אינם בגדר שחור ולבן, ומקרים רבים הנם בתחום האפור, ייתכנו מצבים ונסיבות בהם בני זוג יתנו ביטוי לשיתוף באספקטים מסוימים, אולם לא יהיה בכך כדי להביא למסקנה כי השיתוף משתרע על כל תחום וזכות אחרים.
למשל, ניהול חשבון בנק משותף על ידי ידועים בציבור המתגוררים יחד, ומנהלים את משק הבית שלהם מחשבון כזה, לא בהכרח יעיד על שיתוף בנכסים אחרים שנרכשו משך שנות הקשר, וייתכן כי יהווה הוכחה לכל היותר לכך שהחשבון המשותף נוהל משיקולי נוחות.
ידועים בציבור, באופן טבעי, כמו בני זוג שנישאו, לא מנהלים שיח בסוגיות אלו במהלך החיים המשותפים, ומקבלים החלטות יומיומיות שיש בהן כדי להשפיע בעתיד השפעה דרמטית על סוגיית חלוקת הרכוש שנצבר באותן שנים (ולעיתים גם על רכוש חיצוני שנצבר קודם לכן, או התקבל בירושה).
כפועל יוצא המסקנה המתחייבת היא שמן הראוי לקבל ייעוץ משפטי הולם כדי למנוע "הפתעות" בעתיד למקרה של פירוד.
